Poor Things

מועמדים לסרט הטוב ביותר אוסקר 2024: יורגוס לנטימוס הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אני יודעת שזה לא סיפור מקורי וזה לקוח מספר עם אותו השם, אבל גם אם הייתם נותנים את הסיפור הכל כך ביזארי ומטורף הזה לכל במאי אחר, אף אחד לא היה עושה את זה כמו יורגוס (בשת"פ עם אמה סטון המושלמת כמובן). קודם כל הנראות - מבחינה ויזואלית, הרגשתי כאילו אני בחלום בחלקים מסוימים של הסרט. כמובן שאחרי זה הרגשתי כאילו אני בסיוט עם הצילום של עין הדג אבל הרגיש שזה מכוון כדי לגרום לי כצופה להרגיש לא בנוח ומה אני אגיד, זה עבד. הסטים המטורפים, השמיים בצבעים המוזרים והתלבושות החלומיות(אני רוצה להתחפש לבלה בקסטר בפורים עכשיו), פשוט היה לי כיף פיזית להתסכל על המסך. המשחק - אמה סטון כהרגלה מהממת. האוסקר לשחקנית הטובה ביותר לגמרי בידיים שלה מבחינתי. היא הצליחה להעביר דרך המשחק שלה את החוויה של להיות אישה בצורה כל כך מדהימה. הטיימינג הקומי שלה היה נהדר והיא פשוט פגעה בול בכל רגע. בנוסף אני מאוהבת במבטא האנגלי שלה שאין לי מושג אם הוא טוב או לא אבל כישראלית אני קניתי. לראות את מארק רפאלו לא צבוע בירוק בהחלט היה מרענן. אני לא עוקבת כל כך אחרי היקום הקולנועי של מארוול ככה שאני לא בטוחה איפה זה עומד כרגע אבל אני מקווה שהדמות שלו מתה או משהו כי אני רוצה לראות אותו בפרויקטים אחרים - מגיע לו. הוא יכול לפרוח עם תסרטים קומיים רק בבקשה תנו לו הזדמנות!!! אני מתכוונת לעמוד על כך שוויליאם דפו היה צריך לזכות באוסקר לפני שנים וזה פשוט מחדל שהוא לא מקבל מועמדויות כל פעם מחדש. הוא תמיד עושה את זה כמו שצריך, לא משנה אם הוא משחק את הגובלין הירוק או פרופסור מעוות ומשוגע. אני חושבת שאחרי הצפייה במסכנים שכאלה הבנתי שאני צריכה עוד קצת וויליאם דפו לווריד אז אולי אעשה מרתון של סרטים שלו בקרוב. בכל מקרה, תנו לו את האוסקר שלו. אולי אם כולנו נפתח בקמפיין כמו שעשו אז לליאונרדו דיקפריו האקדמיה תבין שזה לא תקין שהוא לא קיבל אוסקר עד כה. לגבי הסיפור עצמו - החומר ההתחלתי כמו שאמרתי היה מעולה עוד לפני שנגעו בו. מניחה שהיה קשה נורא לקחת את הסיפור ההזוי הזה ולעשות ממנו סרט משעמם. בכל מקרה השילוב של יורגוס לנטימוס, השחקנים, התפאורה, התלבושות וכל שאר הדברים שהיו בסרט, יצרו ביחד סיפור שבזמן הצפייה לא הייתי בטוחה אם הוא לגבי החוויה האנושית ככל או לגבי החוויה כאישה. במבט לאחור כרגע אני יודעת להגיד שהתאוריה שלי היא שמדובר בסיפור על החוויה כאישה. איך את לומדת מה מקובל ומה לא מקובל לעשות ולהרגיש ככל שאת מתקדמת בחיים וצוברת "ניסיון" כאישה. הרגשתי שזה קצת מגוחך בהתחלה שקיבלנו סרט שמשקף בצורה כל כך מדויקת איך זה מרגיש להיות אישה מגבר, אבל אני לא מתלוננת, יצאתי עם כמה תובנות על עצמי מאולם הקולנוע. לסיכום: אני שמחה בשבילה.