Sinners

זאת הפעם השנייה שאני צופה בסרט (לצערי לא בקולנוע למרות שהייתי שמחה לראות את זה פעמיים בקולנוע עצמו), הוא לא יוצא לי וכנראה לא יצא לי מהראש אף פעם. כל הסרט סובב סביב מוזיקה ותרבויות שונות, איך שמוזיקה מאחדת את כולם ביחד שמה לא משנה מי אתה ומאיזה רקע אתה מגיע. בשנים שהם חיים בהם (שנות ה-30) לא היה ״קול״ לאנשים שחורים בעיקר בארה״ב למרות שהאנשים אהבו לשמוע את המוזיקה שלהם כמו שסלים אמר ״הם אוהבים את המוזיקה אבל לא אוהבים את מי שעומד מאחוריה״ (אם אני זוכרת נכון), ומנסים לגנוב את התרבות שהם המציאו ולקטלג את זה כתרבות משלהם, אבל כשהקטע שבו סמי שר במועדון מראה את זה אחרת. כשסמי מתחיל לשיר, מתחילים לראות את ההתקדמות ופריצה במוזיקה לרוק, לפופ, להיפ-הופ, ראפ, שמתחילים להשתלב עם המוזיקת בלוז של סמי, ואז גם מתחילים לראות תרבויות שונות נכנסות למוזיקה כמו ריקודים מסורתיים, תרבות הפופ האגדית של המאה ה-21, וכמובן השינוי באופנה שנוצרת עם השנים בזכות המוזיקה בעיקר. כאשר מגיע הקטע שבו רמיק וכל שאר הערפדים מתחילים לשירולרקוד למוזיקה אירית, הסרט מזכיר שזה לא משנה מאיזה עולם אתה מגיע, המוזיקה נמצאת בך תמיד והיא זאת שמאחדת את האנשים בעולם אך יש כאלה שמוצאים אותה כמשהו סטני ורע, כמו אבא של סמי. אני יכולה לשאר שהכוונה למוזיקה ״של השטן״ יכולה לגרום לנו לשכוח מה קורה סביבנו בגללה, מה שקרה פה, בזמן שפרלין שרה וכולם רקדו ביחד איתה, התחיל המרדף ערפדים. עוד משהו שאולי יכול להיות באותו מובן של ״מוזיקה של השטן״ היא הגזענות כלפי תרבויות ושפות מסוימות, השנאה והרוע שיש כלפי זה רק בגלל שאחרים אינם דוברים את השפה ואת התרבות.  חוץ מהמובן התרבותי עוד משהו שמאוד אהבתי בסרט זה היחסים בין כולם, איך כולם מקבלים יחס משפחתי וקרוב, בעיקר אנני וסמוק. הרבה זמן חיכיתי לראות זוג שמביא וויב אירוטי, רציני ואחראי והם עשו את זה כל-כך טוב, החיבור שלהם בסוף הסרט ביחד עם הילדה שלהם הביא לי צמרמורת ודמעות, הרגשה של כאב אבל שמחה שהם סוף סוף שלושתם ביחד, אבל היחסים שהכי שברו אותי הם של התאומים כמובן. סטאק הוא התאום הזורם יותר, וסמוק הוא האחראי מבניהם, כשסטאק אמר לסמי בסוף הסרט ״הפעם האחרונה שראיתי את אח שלי זאת הפעם האחרונה שראיתי את השמש״ שברה אותי, הוא ראה את אח שלו בתור השמש שלו, זוהר ואחראי, אחד שלא יכול להסתדר בלעדיו לא משנה כמה זמן וכמה שנים יעברו, אבל מכל הסיפור, בסוף סטאק שכח לאט-לאט איך אח שלו נראה והוא לעולם לא יוכל להזכר שוב, כי הוא לא יכול אפילו לראות את עצמו