Close

ב’קירבה’ צפיתי לראשונה בחורף האחרון אחרי שחיכיתי ליציאתו בארץ כבר תקופה ארוכה. התרגשתי בצורה בלתי רגילה, נשאבתי ונשארתי מרותקת במהלכו וגם תקופה לא קצרה אחרי צפייתי בו, בכיתי מעוצמותיו ומהאופן היפייפה שבו מועברים בסרט מנעד רגשות לא פשוטים להעברה בצורה מדהימה. אך לא יכולתי לדמיין שלא יעבור כל כך הרבה זמן עד שאחווה משהו דומה מאוד למה שליאו עובר בסרט נכון, לסיים חברות או זוגיות או כל קשר שהוא זה לא עניין של מה בכך, להתרגל לחיות בלי בנאדם שהיה חלק משמעותי מחיינו זה מורכב, וזה לצערנו קורה. קשרים מתנתקים או נחלשים עם הזמן, שינויים קורים לכל אחד מאיתנו שמקשים ובסופו של עניין לא מצליחים לשמור על הקשר. זה אתגר קשה שמצריך הרבה כוחות להתגבר עליו אבל זה לא מתקרב לתחושה של אובדן. ליאו למעשה לא מתמודד עם סיומה של חברות אלא שהוא לומד כיצד להמשיך לחיות בידיעה שחבר שלו כבר לא כאן. לחיות בידיעה שרמי לא בטוב יותר לפני פחות מחודש איבדתי את אחת החברות הקרובות שלי, סרן לידר פרץ, לידרי האהובה שלי, באסון נורא. שום רגש או חוויה שעברתי לא יכול להצליח להכין לדבר כה קשה ובלתי נתפס עוד מצפייתי הראשונה בסרט הסיקוונס שהכי הרשים אותי ושהכי בכיתי במהלכו היה כשאמו של ליאו מבשרת לו את הרע מכל על מות חברו, רמי, כשהוא חוזר מטיול כיתתי. משם ליאו רוכב באופניו על רקע הנוף העגום אך הפסטורלי בדרך לביתו של רמי. הסצנה מעבירה תחושה של כבדות, השמיים נופלים על עולמו של ליאו, הכל מעורפל, הכל על שקט מסביב ונבלע בכאב הבלתי נתפס שליאו חווה. הוא מסרב להאמין. ולצערי מעדות ראשונה אני יכולה להגיד שרצף הסצנות האלה מתארות בצורה מדויקת למדי את הרגש המזעזע הזה הסצנה האחרונה של הסרט מביעה איזושהי תקווה ומעין סוף חיובי. בשדה הפרחים הצבעוני ליאו מביט לאחור, ולמעשה זוכר את האובדן שהוא מתמודד עמו אך גם זוכר את הרגעים היפים מחברותו עם רמי, ואז מסתכל קדימה, מעשית ומטאפורית, הוא בוחר להמשיך הלאה חברים הם המשפחה שאנו בוחרים לעצמינו. תזכירו להם שאתם אוהבים אותם, תהיו שם עבורם כמו שהייתם רוצים שהם יהיו שם עבורכם. אל תוותרו על חברויות בכזו קלות, תלחמו עליהן, תקדישו זמן ואל תתעלמו, אף חבר/ה היא/הוא לא מובן מאליו, תאהבו ותהיו נאהבים בחזרה  ❤️