Sunset Boulevard

לא בחסד אני תמיד אומרת שאין סרט שהשפיע על השפה הקולנועית שלי יותר מהיצירה הכבירה של בילי ווילדר ״שדרות סאנסט״. לא משנה כמה פעמים אצפה בסרט הזה, תמיד אמצא בו עוד עומק ועוד שלל רבדים שטרם ראיתי  היצירה משלבת טרגדיה מורכבת על אישה רק כבת 50 שנזרקה על ידי תעשייה שמקדשת נוער נצחי- כאילו לא הייתה קיימת כלל, לבין האבסורד הקומי של חייה הביזאריים עד כדי גרוטסקיים ומעוררי גיחוך, וסיבות המפגש המקריות בינה לבין גיבור הסרט, ג׳ו, תסריטאי בעל קשיים שרק מחפש עבודה מזדמנת להשיג קצת כסף למחיה מינימלית ומוצא את עצמו תחת כישופיה והאובססיה של נורמה, וכל זה מסופר תוך כדי יצירת אטמוספרה אפלה שמאפיינת את ז׳אנר פילם נואר בצורה יפיפייה, קסומה ומצמררת הסרט הזה עבורי הוא משמעות הקולנוע ככלל- זה למה קולנוע כה גדול ודרמטי ומשפיע. הוא נעשה לפני 75 שנה ונשאר רלוונטי עד היום וכנראה לתמיד. בלעדיו- כנראה שלא היינו מקבלים המון יצירות אהובות וכמובן מה שעולה למחשבותיי במידית הוא ״יופי מסוכן״- עוד יצירה מופלאה שמתעסקת בנושאים דומים מאוד וזה לא סוד שלקחה השראה מ״שדרות סאנסט״  הטקסט שלו חקוק בליבי- האמת, כמו המון מהטקסטים של בילי ווילדר המבריק שתמיד הוא השם הראשון שעולה לי כזה שהכי השפיע על כתיבתי ועל הראייה הקולנועית שלי. התסריט של הסרט הוא לא פחות מיצירת מופת ובעיני אחד התסריטים הטובים שנכתבו אם לא הגדול מכולם גלוריה סוונסון בתצוגת משחק ללא שום פגם מינימלי וממצה את הטרגיות הנשית וטרגיות השנים שחולפות. היא מעבה את היצירה עם עוד עומק מלודרמטי, מרגש וציני באותה הנשימה. בעיני אולי מדובר בתצוגת המשחק הטובה ביותר בהיסטורית הקולנוע סצנת הסיום אף פעם לא תפסיק לרגש אותי עד צמרמורות ודמעות. אם פעם ראיתי את נורמה כמוטרפת וזדונית, היום אני חמלה על מצבה הקשה, על האבל שנעשה לה ולנשים רבות בתעשייה, ועל כך שלא היה ניתן להצילה מהעולם הפנטסטי שהיא חיה עבורו ובתוכו