Closer
כמעט כל מי שמכיר אותי יודע שזה אחד הסרטים האהובים עלי. מאז שראיתי אותו, הוא לא יצא לי מהראש ולא לשניה אחת. כל הזמן חשבתי על מתי אראה אותו שוב, עם מי אראה אותו שוב, איך אראה אותו שוב ועוד מחשבות דומות.
מטאפורת העבודות של הדמויות היתה כל־כך חזקה בעיני. היא הדגישה את השטחיות שבדמויות, את המעטפת והשקרים שהם עוטים עליהם במהלך כל הסרט. המצבים היחידים בהם היו אמיתיים, היו רק בעת ביצוע יחסי מין. אנה בחרה לצלם רק ״זרים מוחלטים״, לארי רופא עור - עוסק רק בשכבה החיצונית של הגוף, אליס חשפנית, שזה כשלעצמו הוא מקצוע שטחי, ודן כותב מודעות אבל והספדים. הוא רק מתאר במילים יבשות איך היה האדם, ולא באמת מתמקד בו.
זה לא סרט שאמור לגעת, הוא לא ניסה לגעת, ובעיני זה הדבר הכי טוב בו. הוא גרם לי להסתכל על הדמויות בצורה ביקורתית ובאמת לנסות לנתח ולהבין את מעשיהן.
זה סרט מיוחד, ולא ראיתי עוד שום דבר כמוהו. המשחק שם היה מופלא בעיני וכל שחקן התאים לתפקיד שלו בדיוק, אפילו קלייב אוון ששיחק בהצגה המקורית את דן (ובסרט זה היה ג׳וד לאו). אני יכולה להבין למה יש אנשים שלא אוהבים או התחברו לזה, אבל אני עדיין מאוד אוהבת אותו ובכל זאת ממליצה לכולם לנסות ולצפות בו.