American Psycho

עקרונית, הסרט 5/5 כי ג'רד לטו מקבל גרזן לראש, אבל יש עוד דברים לדבר עליהם. לפני כמה שנים אחותי ניהלה איתי שיחה (יותר ניהלה יאפ ממושך על נושא לא קשור. ניכר שהיא השפיעה עליי) לגבי פסיכופת אמריקאי. זה הלך משהו בכיוון של "זה סרט ממש גרוע שנועד לבנים לא מפותחים", אז ודאי שסוקרנתי. צפיתי עד למתי שהוא רצח הומלס והפסקתי מסיבה לא ברורה - אולי כי הוא רצח הומלס. פאסט פורוורד לימינו אנו, הגעתי מצויד בחשבון לאטרבוקסד ואונה פורנטלית מפותחת קצת יותר. אתחיל דווקא מהסוף השנוי במחלוקת, ואני אומר את זה בלשון המעטה. הדבר ברור מההתחלה, אבל לדעתי לא מדובר בוואן טריק פוני. אנחנו לא בטוחים מה מציאות והיכן הבדייה - משמע, אנחנו לא לגמרי יודעים מה לעזאסיגמא קורה כאן בכל רגע נתון. קצת כמו מולהלנד דרייב, זה ברור שמדובר בחלום אבל מישהו הנהיר את הפיתרון הקוהרנטי שלינץ' טען נחרצות שהסרט מגולל? ככל הנראה לא. מסתבר שהשחקן שגילם את הבמאי הכושל ממולהלנד שיחק פה. מסתבר 2 שהסרט יצא בשנה בין פייט קלאב ומולהלנד דרייב, שזה רעיון מטורף לטריפל פיצ'ר. עוד נקודת זכות לסוף, מוטיב חוזר בסרט זו האמונה של בייטמן שאיננו אדם, דבר הנשמע מאיים ופסיכותי בדרך קרה אבל מתחת לפני השטח זו אמת אישית. האני העצמי שלו תלוי לגמרי באישור חיצוני, כרטיסי ביקור (אמנם הכרתי את הקטע, הרבה זמן לא צחקתי ככה מסרט), מקומות במסעדות ומי מזהה אותו ולמה. הוא מבין עמוק בפנים (משהו שאנחנו מבינים רק בסוף) שהוא ניתן להחלפה עם כל פוץ בוול סטריט, ולכן בעיניו הוא כלום. במהותו, פסיכופת אמריקאי הוא סרט פרודיה שחורה ומגוחכת על עולמם הפנימי של הגברים, על אגו שברירי, על הצורך באישור ועל קלטות. מעבר לרציחות הכנראה מזויפות, הפסאדה הרבה יותר מקורקעת ואנושית, דמותו של בייטמן מורכבת משלמות אובייקטיבית בראשו, המותגים, הלו"ז, הסטטוס, הקרירות, החוכמה - זה נרקיסיזם פנימי מוחלט של אדם חסר ביטחון שבורח לפנטזיות, או במילים אחרות, התגלמות ה-"ליטרלי אני". מרגיש שזה מובן מאליו אבל כריסטיאן בייל באחת מההופעות המהפנטות והאבסורדיות ביותר שראיתי, הצילום חד להפליא, המוזיקה משובחת ותכלס כל מה שקשור בטכני נעשה ברמה גבוהה ביותר. אני לא יכול שלא להמשיך להדגיש את האירוניה שפטריק בייטמן, בצחוק או לא, הפך לסמל של כל מה שהסרט מנסה להסתבלט עליו. כשבייטמן לא מדבר על מוזיקה הוא מנהל שיחות ומושפע מרוצחים סדרתיים, הוא בעיקרון מחקה את הרעיון של רוצח סדרתי. מדובר בזן מאוד נדיר של פרפורמטיביות שקיים בכל אחד מאיתנו, כי בסופו של יום, זיוף זו דרך להרגיש אמיתי. מאי חדש הגיע ואיתו מאי חדש הגיח, סופ"ש נעים בע"ה.