Funny Games

אחפוף קצת עם ביקורת זו - אין מה לעשות, מוטיבים קבועים אצל מיכאל חנקה, רואים שזה חשוב לו. תכלס צפיתי כבר בגרסת השוט לשוט האמריקאית, אבל הפעם אני מבין את הגישה של חנקה ובאופן כללי יודע (לפחות בסטנדרטים שלי) לרשום את מחשבותיי על הקנבס. חשק מוזר ששולל את כל הפילוסופיה של הנקה הכה בי - הייתי צריך לצפות בזה. למרות שמדובר באותו תסריט, הופתעתי לגלות שאלו סרטים שונים מאוד. כן, לא הזדעזעתי כמו בפעם הראשונה אבל לא מדובר פה בתום החתול הכחול. משחקים מצחיקים עוקב, כמו רוב סרטיו של חנקה, אחר משפחה ממעמד הבורגנות בחייהם העשירים והנוחים. חנקה מבקר צופים מערביים ממעמד הביניים, הצופים שהכי סביר שיצפו בסרטים אלימים (או יותר נכון, סרטים המכילים אלימות). המשפחה שאנו עוקבים אחריה גרה בבית נהדר, בשכונה שקטה ובאים מרקע מתורבת ויציב. הסרט מראה שעושר יוצר אמונה שכסף וסטטוס יגנו עלינו. למרות הרכב, הנימוסין והטעם המשובח, הרוצחים מופצצים להם את הבועה בשימוש סאטירי באופי הבורגני, חיכניים, מנומסים עד שזה חצוף ולבושיי בגדים נקיים, אך מתחת מסתתרות מפלצות - מראה לאליטות, כיצד התרבות שעל פני השטח יכולה להסתיר אופי פראי. אם אתם נהנים מסרטים אלימים, שאלו את עצמכם, למה? ההנאה שאנחנו מקבלים מלצפות בסבל היא חלק מהבעיה. תרבות האלימות כבידור מעוותת יותר מכל דבר שיוכל חנקה לרשום, הוא רוצה לחשוף באיזו קלות אנחנו, הצופים, צורכים אלימות לכיף. שני הרוצחים מתייחסים לעינוי כמשחק, אבל זו לא הסיבה לכותרת - היא שם בשבילנו. כשאנחנו צופים בסרטים אלימים אנחנו מצפים למתח או רגש קונבנסיונאלי כלשהו ובכך משתתפים במשחק. האלימות מתרחשת מחוץ למסך וגורמת לנו להשלים את החסר, הסצנות ארוכות עד מייגעות כדי שנרגיש את הנוכחות, מיכאל מכריח אותנו לשבת עם האבל. פול מסתכל למצלמה, מדבר איתנו, מבקש מאיתנו לנחש, חנקה שובר את הקיר הרביעי כדי לומר שאנחנו לא חפים מפשע - אנחנו בחרנו לצפות בזה. הפעם אני אילצתי את מנינה לצפות איתי בזה אבל הוא ידע למה הוא נכנס - סרטונו של בני הייתה צפייה בחברותא. לא לומד הבחור. לאלימות שלהם אין משמעות או הסבר, אין מניע, היא מלאה בקלירלי המצאות של סיפורי רקע, כמו לדוגמה החירטוט בנוגע לכך שבאים מרקע עני, אם זה היה נכון הקהל היה יכול להרחיק את עצמו מהם, העובדה שפיטר מציין שנמצא באמצע סמסטר מראה שהאנשים הרעים ביותר חיים שגרה רגילה לחלוטין והם אנשים מתפקדים בחברה שלנו. אולי אפילו ביימו תחרות מזויפת בניהם, עכשיו ירד לי האסימון שאולי מדובר בהצגה מוחלטת. אלימות יכולה להיות חסרת הסבר וקולנוע משקר בנוגע לכך. עד כמה שהסרט מגוחך בפעמים, סצנת השלט היא הכי בולטת. ההנחה שלי היא שהנקה רשם סצנה בה אנה הורגת את פיטר אבל החליט שמדובר בסצנה "קולנועית" מדי, אז עשה לה ריווינד. חנוכה לא נותן לנו לקבל נקמה שצפויה בסרט בסגנון. הרוצחים, הם אלה השולטים בנרטיב, לדמויות ובמיוחד לנו, אין כוח. חנקה מושך לנו בחוטיני, ואם אתה חושבים שזה דימוי מוזר, חנקה עצמו אמר שעשה את הסרט בשביל "לאנוס את הצופה לעצמאות", לזעזע אותנו מספיק כדי שנבין שאנחנו צורכים משהו לא נורמלי. אם בידור זה מה שרצינו, בידור נקבל - אבל אחד שיעוות לנו את התפיסה הקולנועית. הסצנה מונעת קתרזיס אבל יש סצנה שעושה את זה יותר טוב והיא כמובן סצנת הסיום, בנייה של סרט שלם הייתה מסביב לסכין שהשאירו על הסיפון - רק בשביל שיזרק לים ואיתו גם אנה, סוף מצמרר שמציג בחמש דקות את כל האג'נדה של קריירה שלמה. אם בתפיסה עסקינן, לאמן דגול כמו מיכאל חנקה הייתה סיבה מוצדקת ליצור רימייק מדויק, כפי שציינתי, מדובר בסרט אחר. הקונטקסט התרבותי בעל משמעות גבוהה. הסרט הזה מרגיש קר, מרוחק, אירופאי ממוצע בקיצור. הרימייק מרגיש כמו סרט הוליוודי לכל דבר ועניין, לכן גם הזעזוע נוחת באופן שונה. הגרסה הארה"בית מושכת עם אנרגיה מוכרת - לכן אגב צפיתי בה קודם, הטריק שלו עבד. חנוכה עשה את הגרסה המחודשת כי אמריקאים לא צפו בגרסה האוסטרית וכאילו, הם היו אמורים להיות קהל היעד. המשחק משחק משחק (אהבתם?) מאוד מרכזי בשוני בין הסרטים, בגרסה האוסטרית האב מאופק עד שנשבר, עם כמה שאני אוהב את טים רות', אני חושב שזה בדיוק מה שמתאים פה. לגבי האם? תחרות מאוד קשוחה - לא יודע מי יותר טובה, והעובדה ששחקנית אוסטרית מערערת את מיקומה של האחת והיחידה נעמי ווטס אומרת הרבה. ואיך אפשר שלא להזכיר את הרוצחים, ארנו פריש מקבל צל"ש, יא אללה איזה שחקן, קודם בסרטונו של בני ועכשיו פה? במקורי הם קריפים למות, אריסטוקרטים אירופאים מוזרים, קרירות ניהליסטית. וברימייק מיכאל פיט (שכן אני מת עליו אבל כאילו היי גם אותך ניצח שחקן אוסטרי מה תגיד על זה?) וברדי קורבט מרגישים סרקסטים ושובבים יותר, הרבה יותר פסיכולוגיים ומחושבים. וכמובן, הדבר הראשון ששמתי לב אליו, הטקסטורה, גם אם כל השוטים מדויקים, התאורה משנה את המוד, 1997 משתמש בצבעים מעומעמים רכים ועגומים בזמן ש-2007 משתמש בתאורה בהירה ונקייה מאוד - זה משנה את כל הוויב. בגדול, חנוכה הכין את אותו הסרט פעמיים כדי להוכיח נקודה, בקולנוע לא מדובר בתמונות, זה ההקשר, התרבות, השחקנים והציפיות. ולחשוב שהכל היה יכול להימנע אם היו נותנים להם ביצים. סתם, תמיד ימצא תירוץ לאלימות. שבוע טוב אנשים. הבחורים הרעים ניצחו