Ratatouille

אני לא זוכר את עצמי כזאטוט מסיים את הסרט, אחד יכול לחשוב שסרט של פיקסר צריך להיות בעל משמעות סנטימנטלית כדי להתחבר, אבל לא, לפחות לא עבורי, ולפחות לא עם האחד הזה. מבחינתי, רטטוי הוא סרט טהור על אומנות ועל הכמיהה ליצור. כבר זמן מה שאני עושה בחירות מפוקפקות בצפייה - סרטים מעייפים, אומנותיים או גרועים כקונצנזוס. היום, במקום חנקה או לינץ', דווקא פיקסר קרצו לי. בעיקר בגלל הסרט החדש שלהם, אבל הוא חדש מדי בשביל לפרוץ. "התפשרתי" בדבר הטוב הבא שמערב מכרסמים. כמו כל (או לפחות, רוב) הסרטים של פיקסר, מדובר בסיפור האנשה. וכיוון שמדובר באנתרופומורפיזם, הכל מכה חזק יותר, הפעם מדובר בעכבר קטן עם חוש מולד לטעם טוב. רמי הוא ייצוג של אומנות, אמן או הרצון העז ליצור יופי. העכבר מטבעו אוכל זבל, מסתתר ושורד, אך רמי רוצה יותר מכך. רמי, לצערו, תקוע במצב קלאסי בין הפטיש לסדן, אין לו התשתית או הלגיטימציה לבצע. לפי הקריאה שלי, לינגוויני משמש מעין מסכה חברתית שרמי צריך כדי להוציא את הדחף הפנימי שלו החוצה. פרי(ז) היא הסטריוטיפו הקלאסי של עיר האמנים, איכות אוכל גבוהה ותרבות משובחת. האירוניה בסיפור היא שהמטבח נשלט על ידי מתכונים, מסורת וחוקים, דבר שעוצר יצירה חדשה ומקורית, המערכת צריכה תעודות, שושלת או אפילו מין (אהבתי איך נגעו בנושא השוויון השמרני בלי לשים את הפוקוס של הסרט על זה, תלמדו מעצמכם, דיסני) לפני שהיא מוכנה להאמין בכישרון. הפיקפוק של סקינר בלינגוויני מייצג מנגנון עמוק של עולם מקצועי שמגן על פורמולה קבועה ומפחד מניסים, עבודה קשה שמקנה ניסיון שמוביל להצלחה. כשמישהו עוקף את המסלול בצורה שמערערת את המבנה ההיררכי שמונע אומנות אינטואיטיבית ואין הסבר מערכתי, כנראה שיש תרמית. יש פילוסופיה שמתקשרת לטענתה השגויה של החברה כשזה נוגע לאמנים לא ממומשים. גייב, מנכ"ל סטים, מאמין שפיראטיות דיגיטלית באה ממקום של חוסר זמינות, לא קמצנות. משמע, פשעו של רמי לא בא ממקום זדוני, מיי בוי עושה מה שהוא מוכרח לעשות. לינגוויני אבל...כשאני אתפוס אותו... הסרט מתחיל עם המסר הנחמד של "כל אחד יכול לבשל", הוא נאיבי לפני שנחשפת משמעותו האמיתית. לאחר שאיגו טועם את הרטטוי וחווה משהו גבוה יותר מאיכות - קשר אישי עם היצירה. הוא כותב נאום האומר שבייסיקלי קל להיות מבקר אך קשה ליצור. מעבר לנקודות הפרקטיות, זה אחד המונולוגים המרגשים בקולנוע והוא מסביר את משמעות המסר - כישרון יכול להגיע ממקום בלתי צפוי. אולי ילדותי לבכות מסרט "קטן" אבל מדובר פה בפנינה כיפית ונגישה שלא מוותרת על אלגוריה עמוקה על יצירה, כל סרט שמעורר כזו תגובה מקבל מקום מיוחד בליבי. הוצבתי מול סרט שבאמת מאמין באמנים צעירים (או אנדרדוגז (אנדררטס)), הוא לא ציני, מריר או אינטלקטואלי שלא לצורך. רק אתמול חשבתי שאהבתי לקולנוע מלאה באכזבות, וגם אם 90% מהזמן זה נכון (וזה לא), עשרת האחוזים מצדיקים הכל. רמי לא רק עכבר, הוא עכבר שיודע שיש בו משהו - אבל העולם עוד לא מוכן לזה. תעשו לעצמכם טובה ותצפו במשהו של פיקסר, שבוע מקסים לכולם.